הסימפוניה היא אחד הז'אנרים המרכזיים בתולדות המוסיקה המערבית. לאחר התפתחותה ופריחתה של הסימפוניה במרכז ובמערב אירופה במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, המשיכה ואף פרחה הסימפוניה בסוף המאה התשע-עשרה ובמאה העשרים במרכזים שמחוץ למרכז ומערב אירופה- ברית המועצות, ארצות סקנדינביה, ארצות הברית, דרום אמריקה ובריטניה. מה הביא אותם לכתוב יצירות תזמורתיות תחת הכותרת "סימפוניה" דווקא החל מסוף שנות הארבעים ובמהלך כל המחצית השנייה של המאה העשרים? מהי השפה המוסיקאלית שלהם?
האם דבקו במסורת הסגנונית של הסימפוניה הפוסט-רומנטית, או שמא יצקו חידושים סגנוניים לסימפוניות שחיברו?
האם ייעדו את הסימפוניות שלהם לקהל הרחב של אולמות הקונצרטים הגדולים, ובכלל לתרבות ההמונים שהתפתחה במהלך המאה העשרים? האם תפסו את יצירותיהם כיצירות לאומיות, או שמא ראו בסימפוניה יצירה אוניברסאלית, שהתוכן האמנותי-אישי בה, בא לידי ביטוי בשפה השווה לכל נפש?
מטרתו המרכזית של הקורס היא להציג מגוון של מודלים סגנוניים של סימפוניה בתקופה האמורה, ולבחון את מידת התאמתם לצרכיו של הקומפוזיטור כיום. מתוך לימוד המודלים ואופן יישומם המעשי בחיבור סימפוניות יוכלו התלמידים להציע מודלים נוספים משלהם לסימפוניה, מודלים שעקרונותיהם עשויים להיות רלבנטיים גם כיום.