קורס זה עוסק בשיטות מחקר בלתי-כמותניות תוך שימת דגש על מתודולוגיות ותיאוריות מרכזיות בשיח התרבות והאמנות המודרני והעכשווי. הוא מושתת על קריאה ביקורתית וניתוח מנעד רחב של טקסטים ובמוקדו שני יעדים מרכזיים; ראשית, היכרות עם מגוון שיטות וגישות המחקר המספקות ארגז כלים למחקר, לכתיבה אקדמית וכן להבנת תהליכי היצירה האישיים של הסטודנטים.יות באורח רפלקסיבי. שנית, פיתוח יכולות אנליטיות בהתמודדות עם כתיבה מדעית משדות מחקר שונים, תוך חידוד ההבחנה בין נושאו הגלוי של טקסט נתון לבין המתודות והתיאוריות המשמשות לכתיבתו והחושפות את תפיסת עולמו.ה של המחבר.ת. לצד מקרי מבחן המדגימים את אופן יישומן של מתודות עכשוויות מובילות בחקר ממצאים אמנותיים, יידונו במהלך הקורס גם טקסטים נבחרים מאת הוגים מרכזיים במאה ה-20 שחוללו תמורה מהותית באופני התייחסות לתרבות בת זמננו.
ניתן לסווג את גישות המחקר המרכזיות בחקר התרבות והיצירה על-פי השאלה האם המחקר נסוב על שפה אמנותית וסגנון, על תכנים ונושאים פנימיים ביצירה, או על ההקשר הסוציו-היסטורי שבו היא נוצרת. ציר מרכזי שיידון הוא המשמעות הנגזרת ממרכזיותן של גישות ביוגרפיות ומונוגרפיות לעומת זו העולה מגישות קונטקסטואליות, ובמילים אחרות, האם יצירה כרוכה בחייו האישיים של היוצר או משקפת את ההקשר הסוציו-תרבותי שבו הוא פעל. ציר מרכזי נוסף בקורס הוא אופיו האינטר-דיסציפלינארי של המחקר העכשווי, המקדם שילוב אקלקטי של תובנות משדות מחקר שונים שיש ביכולתם להאיר על תופעות תרבותיות וחברתיות מזויות מעשירות וחדשניות. מקרי מבחן משדה האמנות הבין-לאומי והמקומי ישמשו לבחינת תקפותן של עמדות אלו.
שיטות ותיאוריות המחקר שיידונו הן ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה, פורמליזם, איקונוגרפיה ואיקונולוגיה, מחקר קונטקסטואלי, סמיוטיקה, היבטים פסיכואנליטיים בחקר התרבות, סוציולוגיה ומרקסיזם, חקר התקבלות (Reception theory), תיאוריות תקשורת, פמיניזם ומיגדר, פוסט-סטרוקטורליזם ופוסט-קולוניאליזם.
שאלות מרכזיות שיידונו הן: מה בין תיאוריה לבין מתודולוגיה? מהי שיטת המחקר ונקודת המבט הרלוונטית ביותר עבורנו לנושא אותו אנו מעונינים לחקור? כיצד ניתן לפרש ולנתח יצירה אמנותית בלתי-מילולית באמצעים מילוליים? אילו מקורות מחקר עשויים להיות רלוונטיים (מקורות ראשוניים או שניוניים, מסמכים היסטוריים, מחקרים מדעיים מתחומים שונים, ראיונות, ביוגרפיות, יצירות אחרות מאותו התחום או מתחומים משיקים וכיוב').
ניתן לסווג את גישות המחקר המרכזיות בחקר התרבות והיצירה על-פי השאלה האם המחקר נסוב על שפה אמנותית וסגנון, על תכנים ונושאים פנימיים ביצירה, או על ההקשר הסוציו-היסטורי שבו היא נוצרת. ציר מרכזי שיידון הוא המשמעות הנגזרת ממרכזיותן של גישות ביוגרפיות ומונוגרפיות לעומת זו העולה מגישות קונטקסטואליות, ובמילים אחרות, האם יצירה כרוכה בחייו האישיים של היוצר או משקפת את ההקשר הסוציו-תרבותי שבו הוא פעל. ציר מרכזי נוסף בקורס הוא אופיו האינטר-דיסציפלינארי של המחקר העכשווי, המקדם שילוב אקלקטי של תובנות משדות מחקר שונים שיש ביכולתם להאיר על תופעות תרבותיות וחברתיות מזויות מעשירות וחדשניות. מקרי מבחן משדה האמנות הבין-לאומי והמקומי ישמשו לבחינת תקפותן של עמדות אלו.
שיטות ותיאוריות המחקר שיידונו הן ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה, פורמליזם, איקונוגרפיה ואיקונולוגיה, מחקר קונטקסטואלי, סמיוטיקה, היבטים פסיכואנליטיים בחקר התרבות, סוציולוגיה ומרקסיזם, חקר התקבלות (Reception theory), תיאוריות תקשורת, פמיניזם ומיגדר, פוסט-סטרוקטורליזם ופוסט-קולוניאליזם.
שאלות מרכזיות שיידונו הן: מה בין תיאוריה לבין מתודולוגיה? מהי שיטת המחקר ונקודת המבט הרלוונטית ביותר עבורנו לנושא אותו אנו מעונינים לחקור? כיצד ניתן לפרש ולנתח יצירה אמנותית בלתי-מילולית באמצעים מילוליים? אילו מקורות מחקר עשויים להיות רלוונטיים (מקורות ראשוניים או שניוניים, מסמכים היסטוריים, מחקרים מדעיים מתחומים שונים, ראיונות, ביוגרפיות, יצירות אחרות מאותו התחום או מתחומים משיקים וכיוב').